מהי בעצם וירטואליזציה ?
וירטואליזציה וענן בכלל דומים בעצם לחלל עבודה שיתופי, בו הספק מחזיק מבנה בשטח מסויים ומחלק אותו לחלקים קטנים יותר המוצעים ללקוחות השונים, חלק בחדרים פרטיים קטנים וחלק בחלל גדול פתוח. באופן זה כל דייר מקבל שטח מסויים במחיר מוגדר ונהנה מסל שירותים זה או אחר הניתן לכל הדיירים (במידה ואכן ניתן כזה כלל).
במסגרת הוירטואליזציה כל המשאבים של המחשוב הופכים להיות בעצם 'וירטואליים' – או במילים אחרות – ברמת העקרון ולאו דווקא ברמת המעשה. ולמה הכוונה? כשאתם מקבלים למשל 8 ליבות מעבד הדבר הראשון שעולה בראשכם הוא שקיבלתם מעבד חזק עם 8 ליבות שלמות…. אך לאמיתו של דבר קיבלתם 8 ליבות וירטואליות שנגזרות מזוג מעבדים אמיתיים, בעלי 10 ליבות כל אחד, שחולקו לעוד 30 או 300 משתמשים אחרים שקיבלו בדיוק כמוכם 8 ליבות. כלומר – בעצם על 20 ליבות פיסיות יושבות 240 או 2400 ליבות וירטואליות ומתחלקות במשאבים על בסיס זמן פנוי ועומס של המעבדים. הדבר דומה לעובד שמוקצה ל-30 מנהלים וכל אחד בטוח שהעובד הוא רק שלו (וזה משהו שקורה במציאות כיום בחברות המחייבות אתכם עבור השירות לפי ראשים, כשאותו עובד למעשה 'נמכר' למספר לקוחות שכל אחד בטוח שהעובד הזה עובד רק בשבילו). אם נלך לדימוי חלל העבודה השיתופי – הרי שהשטח שלכם מושכר לעוד דיירים, ללא ידיעתכם, וברגע שאתם עוזבים את המשרד אותם דיירים אצים מהר ונכנסים לעבוד במשרד שלכם שהייתם בטוחים שהוא שלכם ורק שלכם.
עד כאן הכל בסדר – זה עובד – כאשר המעבדים אינם עמוסים וזו נקודת ההנחה העומדת ביסוד הוירטואליזצייה הגורסת כי לא כל הדיירים זקוקים לכל כוח העיבוד ברגע נתון ולכן זה משתלם לכולם וכולם שמחים ומאושרים.
אך האמנם ?
כאן נכנסת העז לתמונה … ולמעבד… ולזכרון.
אחד ההבדלים העצומים בין המערכות שלנו לבין העננים הציבוריים (אמזון, מיקרוסופט, גוגל וכיוב'), לדוגמה, היא מידת ההעמסה.
מידת ההעמסה הנה הגורם המכריע ביותר הקובע – תכלס – מה אתם מקבלים בפועל. העמסה של 20 לקוחות על שרת פיסי אחד אין דינה כהעמסת 500 לקוחות על אותו שרת. ככל שההעמסה גדלה – כך המשאבים שאתם מקבלים בפועל צונחים מטה גם אם רשום על הנייר שיש לכם מעבד מהדור החזק ביותר. מסיבה זו, בין היתר, לקוחות אמזון שעוברים אלינו המומים מהזינוק המטורף בביצועים שכן אנו איננו מעמיסים על שרתים ולא זאת בלבד שזה ניכר מיידית וללא צורך בכלי מדידה – אלא שאף השרתים המיושנים ביותר שמזמן הוצאנו משימוש במערכותינו – עודם מהירים יותר מהמכונות בעלות המעבדים החדישים ביותר בעננים הציבוריים – שכן רכב במשקל טון אחד בעל מנוע 1.0 ליטר עדיין יהא מהיר יותר מרכב במשקל 30 טון על בעל מנוע 5.0 ליטר.
אך האם בזה תמו צרותיי ?
ממש לא. זהו רק קצה היריעה.
כאן נכנס לתמונה מונח חדש בשם Thin Provisioning וכן מונח הקרוי OverProvisioning או Balooning.
מונחים אלו באים לתאר את הפער העצום בין מה שאתם רואים לבין מה שאתם מנצלים ומקבלים בפועל.
מה הכוונה ? בעולם הוירטואלי השמיים… או הענן… הם הגבול. כאן אפשר לקחת מכונה עם 128GB זכרון ולחלק אותה לעשרה לקוחות כשלכל אחד מוקצים 32GB זכרון. כלומר לפי חשבון זה 10 x 32 = 128.
בעולם הוירטואלי זה מותר…. וזה אפילו עובד ! למה זה עובד? כל עוד מספר הלקוחות שצרכו זכרון נופל מ-128 זה עובד. כל אחד חושב שהוא מקבל 32 והוא אפילו מקבל 32 כשהוא צריך – אבל בתנאי שיתר הלקוחות לא צרכו את היתרה ויש זכרון פנוי.
בעולם הבנקאות זה קרוי "הלימות הון" וזה מונח המייצג את ההון הנזיל שיש לבנק ביחס להתחייבויותיו והשקעותיו – בכדי שלא יהא מצב, שקרה בעבר, בו כמות גדולה של לקוחות ביקשה למשוך את כספה בבת אחת וגרמה לקריסת הבנק.
כלומר – אתם לתומכם חושבים ומאמינים ואף משלמים על 32 גיגה זכרון אך בפועל לא בהכרח תקבלו אותם ומה שיקרה במכונה שלכם זה שהיא עשויה לקרוס ברגע האמת – עקב היעדר זכרון – או לקבל הודעה שאזל הזכרון אי שם ברף ה-12 גיגה ואתם לא תבינו מדוע וכיצד כשרשום שיש לכם 32 גיגה. זו תופעה שנתקלנו בה כשלקוחות לא שלנו פנו אלינו להתייעצות ושאלו מדוע הם מקבלים את ההודעה הזו – ואז הסברנו להם, אחר כבוד, שעקצו אותם והם משלמים על זכרון שהם לא מקבלים בעצם ואותו ספק גם התרשל והעמיד אותם בסיכון שכן מצב זה עשוי לגרום לקריסת המכונה.
ולמה לעצור בזכרון ? בואו נעבור גם לדיסק הקשיח !
לקוחות רבים עוברים לענן ומקבלים הבטחות של 1 טרה דיסק, 2 טרה דיסק ואפילו 10 טרה דיסק !
אלו גם ההבטחות שאתם מקבלים ב-One Drive או ב-Google Drive, שיצאו מתוך הנחה שממילא אין לאנשים עם מה למלא את הנפח הזה ולכן אפשר להבטיח להם מספרים שנשמעים חלומיים בידיעה מוחלטת כי הם לעולם לא יוכלו לנצל זאת. על מנת להבטיח גם שלא תוכלו לנצל זאת – הם נוקטים טקטיקות של האטת התקשורת באופן הדרגתי, בעיקר ככל שהנפח מתמלא, במטרה להקשות עליכם ולהניא אתכם מלמלא את הנפח ולהסב להם הפסדים (זו אגב הסיבה למשל לכך שגוגל דורשת כעת תשלום בגין הנפח שכן העולם ניצל את הנפח הרבה יותר משהם רצו או חשבו שיקרה וזה החל לפגוע בהם כלכלית. זה גם סוג של טקטיקה כי ברגע שהמידע שלכם כבר אצלם – אתם תזדרזו לשלם במקום לחפש חלופה).
וכאן נכנס לתמונה המונח Thin Provisioning בעולם הוירטואליזציה. המילה Thin פירושה רזה והכוונה היא שכשאתם משלמים על דיסק 500 גיגה ומחוייבים בגין כל ה-500 – אין פירוש הדבר כי זהו הנפח שהדיסק שלכם תופס בפועל ובעצם הדיסק תופס רק את הנפח המנוצל. כך – הספקיות לוקחות שטח אחסון של 5 טרה, או 5000 גיגה, ומוכרות אותו ל-100 משתמשים שכל אחד מהם מקבל 500 גיגה ומשלם על 500 גיגה – אך בפועל הנחת היסוד היא שנפח זה לא ינוצל שכן מספיק שמעל 10% מהמשתמשים ינצלו את הנפח ואז כל המערכת תקרוס. מצבים כאלו הביאו בעבר לקריסות אצל ספקים רשלנים ובאופן כללי יש להם השלכות שונות אחרות שלא נכנס אליהן אך המסר הסופי הוא שאתם משלמים על משהו שלא באמת עולה לספק כמה שאתם חושבים שזה עולה לו והוא מוכר את אותו נדל"ן לעוד קונים ומבטיח גם להם שזה שלהם ורק שלהם.
אירוני מה ומזכיר לי איזו חברת שווק נדל"ן וקבוצות רכישה שהעומדת בראשה עומדת כיום למשפט בגין בדיוק זה.
אז נכון – אין מדובר בפעולה לא חוקית – אך בפירוש חשוב להבין את ההבדל העצום למשל בין המערכות שלנו – בהן המשאבים 100% שלכם/ן, ללא העמסה וללא פגיעה בביצועים – ובין מערכות אחרות שמנפחות את המציאות ומוכרות את החלום לצרכנים מרובים תוך פגיעה בביצועים ובעצם חיוב שאיננו תואם את המשאבים בפועל – בדיוק מה שמאפשר לספקיות הציבוריות, למשל, לתת לכם מכונות שנראות חזקות ומהירות על הנייר אך בפועל מזנבות בקושי רב בתשתיות שלנו שכבר שנים רבות לאחור נגרטו ואינן בשימוש עוד.
